נעבור לנושא העיקרי – הסטייקים:

ראשית בשביל להיות מקצוענים נשאל את האורחים איזו דרגת צלייה עדיפה עליהם:

Rare – בישול מינימאלי
medium – בישול ממוצע
well done – צלייה מקסימאלית

נמליץ בקצרה על הסטקים החזקים ביותר:

פילה בקר – מיקום: כלוא בן העצמות בחלק האחורי אין בו תזוזה ולכן נחשב לסטיק הכי רך שיש. מחירו יקר מאוד. למה? רק 2 ק”ג פילה בפרה נורמאלית.
נצלה אותו מדרגת ריר עד מדיום וול.

אנטריקוט – מיקום: באמצע שבין הסינטה לצוואר, לבקש לפרוש לסטקים לפחות חצי ק”ג.
נצלה אותו מדרגת מדיום רייר למדיום וול על מנת לתת לשומן להינמס ולתת את טעמו.

סינטה – מיקום: מסתתר מעל שורת עצמות בחלקה האחורי של הפרה. לבקש מאיטליז נתח בעובי של 5 ס”מ עם מעט שומן. אפשר אגב לבקש גם סינטה עם עצם שמשפר את הטעם בזמן הצלייה (נקרא גם סטיק ניו יורק). נצלה אותו מדרגת רייר עד מדיום.

ראמפ – מומלץ לבקש את חלקו העליון של החלק שנמצא צמוד לסינטה בחלק העליון של הרגל האחורית. סטיק חזק בעובי של כ- 4-2.5 ס”מ.

לפני הצלייה:

חובה להפשיר את הבשר לפני הצלייה באופן טבעי, ולא להפשירו באמצעות מים חמים או המיקרו וכמובן שלא על הגריל. יש להדליק את הגריל ורק כשהרשת חמה לעבור ולנקות אותה במברשת פליז ולאחר מכן לשמן את הרשת באמצעות חצי בצל טבול בשמן רגיל.
בגריל חדש מומלץ לשמן את הרשת ב – 10 הימים הראשונים על מנת שתתעטף בשכבת שומן. בגריל פחם להשתדל לא להשתמש בחומרי בעירה מלאכותיים.

בזמן הצלייה:

יש להימנע עד כמה שאפשר מטפטוף שומן ובעירת אש על הפחם בשל העובדה שנפלטים ממנו חומרים רעילים.
טעות נפוצה היא לעשות חריצים בבשר על מנת “שיתבשל” טוב יותר. פעולה זו רק מוציאה את הטעם והנוזלים מהבשר ומורידה מעסיסיותו.
הופכים את הסטייק רק לאחר שרואים בחלקו העליון אדמומיות וטיפות דם קטנטנות.

לאחר ההפיכה אפשר לבדוק אם הוא מוכן ע”י חריץ קטן בלב הסטייק.
מומלץ להשתמש בחלקו הקטן של הגריל לטמפ’ נמוכה יותר ולאפשר צלייה איטית יותר.
כשצולים קבבים, כבדים, דגים וכדומה, בד”כ הבשר נדבק לרשת וקשה להפרידו. אנו פותרים זאת ע”י מריחת שמן על הבשר לפני שמניחים על הרשת.
רצוי לטבלן את הבשר משני צידיו לפני שמניחים על הרשת ועדיף להשתמש בפלפל גרוס, את המלח יש להוסיף רק לקראת סוף הצלייה.